בישראל ובמערכת החינוך בכלל זה, מרכזיות המלחמה והצבא נתפסת כחלק בלתי נפרד מהחיים, וההתחיילות כחלק ממהלך חיים תקין. לכן גם המעמד המועדף של הגברים, הלוחמים, נחשב טבעי ומובן מאליו, גם כשלא מתנהלת מלחמה.
מטרתו של ספר זה היא לחשוף את הביטויים השונים של תופעת המיליטריזציה בחינוך. הספר מתייחס למערכת החינוך הפורמלית ולתהליכי חיברות המתרחשים במשפחה, מתווכים על ידי התקשורת, מועברים דרך תוצרי תרבות שונים ושיח לא פורמלי.
החינוך מכוון אותנו לראות אירועים או מנהגים מיליטריסטיים כסבירים והגיוניים. תהליכי החיברות המתרחשים במהלך הילדוּת מכשירים בנים ובנות יהודים לקבל את המלחמה כמצב נורמלי נתון, שיוצר את ההצדקות הנדרשות ומאפשר את הנכונות הרגשית להעדפת פתרונות של כוח ואלימות לקונפליקטים על פני פתרונות אחרים.