אי שוויון בחינוך דפנה גולן-עגנון

למה כל כך מעט מזרחים וערבים מתקבלים לאוניברסיטאות?
למה המורים משתכרים בדרך כלל יותר מהמורות?
באילו בתי ספר אין חשמל?
למה כל שנתיים מחליפים את השיטות להוראת הקריאה ואת ספרי הלימוד?
למה המטאפורה המרכזית של משרד החינוך לקוחה מהלקסיקון הצבאי – "מטה ושדה"?

באסופת מאמרים זו דנים מטובי אנשי החינוך והמחקר האקדמי בסוגיות של אי-שוויון בתקצוב החינוך, בהפרטה, באפליה של תלמידים עם מוגבלויות, בשיטות הוראת הקריאה, בתכני הלימוד בבתי הספר ובדרכים חלופיות להוראה.

המאמרים בספר מכוונים להורים, למורים ולכל מי שמודאג מהמשבר החינוכי בחברה הישראלית. הם מתארים את הרקע ההיסטורי ליצירת הפערים בחינוך שאין להם אח ורע בעולם המערבי, ומסבירים מדוע תהליך ההפרטה שמוביל משרד החינוך רק יעמיק אותם.
הכותבים דנים באפליית התלמידים הערבים ובהיעדר כבוד לתרבות המזרחית בחומרי הלימודף הם מציעים דרכים חלופיות לחינוך נוער מנותק, להעצמת מורות וקוראים קראיה חברתית את הוויכוח על דרכי לימוד הקריאה.

משתתפים (על פי סדר הטקסטים): שלמה סבירסקי, מרסלו וקסלר, סילביה טסלר-לזוביק, דפנה גולן-עגנון, לאה שקדיאל, חגית גור בשיתוף רוברטו ברות', חאלד אבו-עסבה, גליה זלמנסון-לוי, סמיה שרקאווי, רמזי סלימאן, אילנה יונה, מאיר בוזגלו, מחמוד דרוויש, סמי שלום-שטרית ואיירין סגל.