סטיאגרהה בדרום אפריקה מוֹהַנְדַס קַרַמְצ'אנד גנדהי

בשנת 1893 הגיע לדרום אפריקה עורך דין הודי צעיר. מוֹהַנְדַס קַרַמְצ'אנד גנדהי הוזמן לסייע בתיק משפטי של סוחר הודי מוסלמי אמיד בשם דאדא עבדוללה. הוא היה אמור לשהות שם במשך שנה, אך שהותו התארכה לעשרים ואחת שנים, שבמהלכן השיל את החליפה המערבית והפך מעורך דין חסר ביטחון למנהיגה של תנועת המונים: כאשר חזר גנדהי מדרום אפריקה להודו בשנת 1915, הוא כבר היה מהאטמה גנדהי ־ מנהיג כריזמטי ובוטח בעצמו, בעל משנה מוסרית, חברתית, רוחנית וכלכלית מגובשת היטב.
התמורה האישית שעבר גנדהי בדרום אפריקה כללה היבטים רבים, בהם פרישות מינית (בְּרַהְמַצַ'ריָה), אי–רכושנות, גרסה קיצונית של הסתפקות במועט, צומות, רפואה טבעית אלטרנטיבית ואי–אלימות (אַהימְסָה) ביחס לכל יצור חי ואף כלפי מי שמנסה לפגוע בך; אך יותר מכול, סיפקה דרום אפריקה לגנדהי הזדמנות לפתח וליישם את מאבק הסטיאגרהה ־ מאבק לא אלים, שהפך במרוצת השנים לעיקרון המזוהה איתו יותר מכול.
את המונח "סַטְיַאגְרַהָה" (אחיזה באמת) טבע גנדהי לתיאור מאבקה של הקהילה האסיאתית בדרום אפריקה, שכללה בעיקר הודים שהובאו לשם כפועלים זרים אך גם מיעוט סיני קטן, והופלתה בעקביות על ידי השלטון הלבן בחסות האימפריה הבריטית.
גנדהי טען שהמונחים המקובלים ־ "מרי אזרחי" ו"התנגדות סבילה" ־ אינם מבטאים את מלוא המשמעות המעשית והרוחנית של מאבק לא–אלים. הסטיאגרהה, לתפיסתו של גנדהי, מחייבת שינוי פנימי עמוק הן אצל הסטיאגרהי (לוחם הסטיאגרהה) והן אצל היריב.
ספר זה, חיבורו האוטוביוגרפי השני של גנדהי, הוא תיאור אישי ומרתק של השנים והמאורעות שהפכו אותו למי שהוא, אך בראש ובראשונה, סַטְיַאגְרַהָה בדרום אפריקה הוא מדריך מעורר השראה לפוליטיקה לא–אלימה ויעילה.

"הדורות הבאים יתקשו להאמין שאדם כזה, בשר ודם, אכן התהלך בקרבנו."
אלברט איינשטיין