בדברים שהשתיקה (לא) יפה להם מעלה יצחק לאור את הממשי הנחבא מתחת למלים: מילות הספרות המדושנת מעצמה, מילות העיתונות, מילות פוליטיקאים ןאינטלקטואלים – מילותיה של הישראליות הבטוחה בעצמה ובשקריה.
מאידך גיסא, לאור חושף כמה היבטים מאהבותיו הגדולות בתחומי הספרות העברית – חנוך לוין, ס. יזהר, יאיר הורביץ, אבות ישורון, אורי צבי גרינברג ואהרון שבתאי. לצד אלה, הוא כותב על פרויד, ברכט, מרקס, המרקיז דה סאד, בוקאצ'ו ועוד, ןמתייחס לתיאוריות של לאקאן, פוקו, אדוקנו ודלז.
דברים שהשתיקה (לא) יפה להם הוא ספר עז מבע, הכתוב בסגנונו המסאי הייחודי של לאור, המוכר לקוראים מרשימותיו במדור "תרבות וספרות" בעיתון "הארץ".